פרק I: הצב המנמנם

נעים מאד, מארי. בלשית פרטית, פקועת פוטנציאל וחדת ציפורניים, תחובה בתוך גרביון של צב.
לא הייתי שם תמיד. הצב המנמנם, לעומת זאת, היה גם היה. הכל ידעו כי ברגע שהוד ירקרקותו ישהק את שיהוקו ה-8,429,305, יגיע העולם לקיצו וינעל בתוך כך את משחק הסנוקר הקוסמי, שבו התגלגלו הברואים החשים כאישונים מוכי גורל עד לבליעה האחרונה. זה אמור לקרות, בעצם, ממש בכל רגע.
הכל התנהל על מי מנוחות עד לפני שבועיים, כשעזבתי ברוגז נואש את מופע האבסורד "פו, הדב המטאלי" שהועלה בתיאטרון "פירכי" השומם שבפאתי העיר. אוכל לסכם את תחושותיי בייחול עמוק למבול שישים קץ לפעילות המוחית המיותרת כל כך של רבים מכדורי הסנוקר המתבוססים במיצי החיכוך של עצמם. ביקשתי שקט פשוט ובריא, כשל נער זעוף שהחליט לחסוך מעצמו השתתפות בליל סדר שבו אוכלים עוד לפני כוס היין הראשונה, ובהחלט לא כשל להקת גברים בהינומות-קסדות מגבת שעומדת דמומה על הבמה למשך שעה ארוכה מדי. נזדקקתי לחומר מפיג, משכך אשליות מנופצות, לחבר שלא ידבר הרבה, אלא רק יעביר עימי מתוך הזדהות את משך הזמן שנחוץ לי לשם הדחקת מה שראיתי. התקשרתי למסעדת "אטריה ליום גשום", מס' 2 בחיוג מהיר, ושיכנעתי אותם לשנע לדירתי, למרות שעוד רגע הם סוגרים, מרק אטריות חריף (דרגת "נבוקוב"). כמה דקות לאחר שנכנסתי בדלת, הופיע השליח עם הטובין. הוא היה מבודח להחשיד. גם נאה באופן בלתי רגיל.
לא, כך הוא היה רוצה שאספר את הסיפור הזה.
בלא אומר הוא הגיש לי את השקיות, ואני הושטתי שטר של מאה. הוא השיב לי את העודף בשמחה מופרכת ולפני שיצא הפטיר בלחישה: "מזל טוב". משימת ההדחקה הפכה דחופה הרבה יותר. פתחתי את השקיות והדם שבקיבתי החל לפעפע עד לאונות הזעם הזך ביותר: בשתי השקיות ניצבו רק שתי צנצנות שקופות של עוגיות מזל שציחקקו לעומתי ללא בושה. הה. המסעדה הארורה כבר הייתה סגורה, לא היה על מי לצעוק לבינתיים, והייתי רעבה מאד ובלי שום חשק להתפשרויות. פתחתי את הצנצנת ושלפתי אחת מראש הערימה. פריכה וטעימה, ללא ספק, אך ללא כל פתק בין החמוקים. כך היו גם השניה והשלישית. מה ביקש לעולל אותו לץ ארור? התכוונתי לצאת מהבית ולאתר את הפרחח המצחין ממסתורין, כשלפתע הממוני שלוש מנטרות, אמיתות חידתיות שנכפו עליי בין רגע:
"המדרון החל לנוע. עת להאזין לפה הפטפטן "
"הדוכס שלח את חיצו אך הנץ עף מזמן "
"שלא כשריון, השפם המזוייף אינו מסתיר דבר "

מה? התעטפתי במעילי ויצאתי לרחובות הנקלים לחפש תשובות.

| אל חלק ב' >>>

מודעות פרסומת

~ של boleshet ב- אוקטובר 28, 2010.

5 תגובות to “פרק I: הצב המנמנם”

  1. נהדר!! מתי ההמשך???

  2. קוראי הנאמן והיקר!
    עוד היום, עוד היום, או מחר…
    😉

  3. מוקסם! נא למהר ולהמשיך ולגולל עד פתירה את פקעת החוטים המרבדית, לפלא מעופף!

  4. […] <<< לפרק הראשון […]

  5. […] <<< לפרק הראשון […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: