פרק I: הצב המנמנם, חלק ב'

בתודעה פרוצה רצתי לחזית הבניין. בראשי התנגן שיר שלא הכרתי קודם, הוא קרא לי, "you should come with me to the end of the world…I feel you don't want to come"', ואז צווח צווחה קרובה כל כך, שמשכה אותי לכיוון מוגדר אך בלתי ידוע עדיין. הרגשתי כאילו הייתי אחד הלחצנים בשלט רחוק, שניחן בזכות להיות הגונדולה שלוקחת אל עבר התכנית הכי גדולה ששודרה אי פעם ביקום. השעה הייתה כבר אחרי חצות ורק הקיוסק הסמוך לבניין גילה אותות של חיים. בטלויזיה שהייתה תלויה מעל לדלפק שידרו תכנית מיסטיקה זולה שבה התארחו ידעונים אשר התיימרו לדעת כמה שיהוקים הפריח הוד שריוניותו לאוויר העולם בטרם אסרו ריקרדו השלושה עשר, הארבעה עשר והחמישה עשר על הספירה מכל וכל והגלו את רב הזוחלים למקום לא ידוע. מאז אותו יום נחלק העולם בגלוי לשני חלקים מרכזיים – אלה שהאמינו בנבואה ואלו שבזו לאלה. הייתה זו מעין דת שיכולת להאמין בה אם רצית ויכולת גם לא כמובן, בדומה ליהדות או לנצרות, שגם אם אינך מאמין בהן, לא נמנעת ממך האפשרות לחטוא חטאים איומים ונוראיים שישלחו אותך למחבת של מטה. איש לא ידע היכן נמצא הצב כיום, אך על פי חישובי המיסטיקנים היותר רציניים (שרובם כבר מתו מחרפת רעב), אם מתחשבים בקצב שיהוקיו עד ליום הגזירה של ריקרדו (קצב שתועד יום אחר יום בקפידה על ידי ה"מאמינים", או סתם שוחרי טובת העולם), השנה הנוכחית הייתה פחות או יותר על סף השיהוק האחרון. ביני לביני לא יכולתי להכריע אם היו דברים מעולם, אך כיוון שתיעבתי ציניות ובעיקר בטחון מופרז בעניין כזה או אחר, יצאתי להגנת הצב ודורשי שלומו בכל עת שנקרה בדרכי פקפקן שכפר במלכות. המנטרות כבר הפסיקו לקרקר במוחי, שיכל להתרווח שוב ללא מפרע במאורתו החלקלקה. טרם יכולתי להכריע האם הברנש העולץ בחר בי לקורבן מקרי או שמא נבררתי מן התבן האנושי במחשבה תחילה. פרשתי לנגד עיניי את יריעת הזמן האחרון וניסיתי למצוא שיבושים, גומות או סדקים, אך לשווא: הפגמים ואי הסדירויות פוזרו באופן שווה לאורך החודשים האחרונים, כתדפיס נקודות מהפנט על גבי תכריכים משומשים. כל יום הוא מוות חדש, היה המוטו של חברות קבורה וגם של עסקי הפרטי, ששיגשג רק כשאף אחד לא הסתכל. כבר חודשים שלא הציעו לי מקרה עסיסי ורב תחבולה וחושיי הלכו והחלידו לאיטם. סוף העולם?
חשבתי לעצמי על הקריאה המכשפת שהמשיכה להתנגן ברקותיי, כשלפתע הואיל לעמוד מולי אותו גבר זחוח שנישל אותי מארוחת הערב הגואלת שתיכננתי לעצמי.

"מצטער על המרק, אבל זה ממילא לא משנה" אמר והסיט אותי 90 מעלות לצידו הימני והחשוך של בניין המסעדה. הגבה שלו דיממה מעט, האחיזה שלו הייתה מוכרת להתמיה. על הקרקע שנחשפה לפניי שכבה מזוודה תפוחת גו. עיקמתי את מצחי בהגזמה כדי לשדר אי סלחנות יוקדת. "עכשיו יש לךְ כל מה שאת צריכה. כדאי שנפעל מהר, ממילא אין לך שום בעל חיים להאכיל או עבודה קבועה לדאוג ממנה".

גבר חצוף, פטרוני ושדוף שכל! מי הוא חושב שהוא?

"דֵמיס. העונג כולו שלי". הוא הביט לצדדים, מחייך כהרגלו המתסכל.

"למען האמת נמאס לי מהתפקיד הפאסיבי שתפרתָ לי, לרעוב, להתקף משפטי מזל תמהוניים, להיות מושא הריגול שלך"

הוא נהנה מאד מתשומת הלב.

"נו, הכל שטויות הרי. עכשיו קחי את המזוודה הזאת וסעי לכתובת שרשומה בפתק הזה. לבד, הכל לבד, תמיד לבד"

זו לא הפעם הראשונה שאני עוזבת הכל עם מזוודה זעירה כשבליבי טינה עזה לגבר חסר נימוסים. קול חריקה מחריש אזניים נשמע מכיוון הרחוב הראשי. הוא דחף לידי פתק והוסיף "אל דאגה, עוד נתראה". הוא התחיל להתרחק לעומקה החשוך של הסימטה, אך כעבור מספר צעדים השליך לעברי צנצנת בלתי זרה לחלוטין, שכמעט ופגעה בצד היותר פוטוגני שלי, ולחש: "שכחת את זה. הפעם קיראי את חוברת ההוראות לפני שאת מתנפלת עליה"

הכרתי יותר מדי גברים כאלה, שבטוחים שתחום העניין ה א מ י ת י של כל אישה הוא אכילה. מחצתי גברים כאלה לארוחת בוקר, בהינף שמלה, כבואש חסר עכבות. כלומר, הראיתי להם מה באמת מעניין אותי. לפחות אין ספק שלא הוא הפטפטן מהנבואה הכפייתית. הסתבר שהחריקה של קודם בקעה מן הרכב שלי, שחיכה לי על הכביש הראשי, ללא נהג. הנחתי את הצנצנת במושב האחורי, את המזוודה התכוונתי להכניס לתא המטען. "בבקשה, לא", דיברה המזוודה תוך הפגנת דרך ארץ. היא הייתה כבדה באופן משונה, הרגשתי כאילו מנוע קטן מטרטר בתוכה.

לחלק ג' >>>

מודעות פרסומת

~ של boleshet ב- אוקטובר 28, 2010.

4 תגובות to “פרק I: הצב המנמנם, חלק ב'”

  1. נהדר!!

  2. נכון!!! כמה טוב! וויטגנשטיין ללא ספק היה עושה מנוי. הוא היה משוגע על סיפורים בלשיים משובחים. תעלומת השפה שריתקה אותו גם היא מגוללת כאן כעל גובלן עתיק. נפלא!

  3. […] | המשך >>> […]

  4. […] <<< לפרק הקודם […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: